<h1>הרוקח סימן רי"ט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
בסכת תשבו יכול מכל דבר ת"ל חג הסוכות תעשה לך ז' ימי' באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב. ה"סכות בגימטריא ת"צא שכך הכשר סוכה שהרי הסוכה ז' על ז' הרי ז' פעמים ז' הם מ"ט והגבוה י' טפחים הם י' פעמים מ"ט הם ת"צ טפחים טפח על טפח והט' כנגד טפחים הרי תצ"א. וכתיב סוכה תהיה לצל יומם בגימ' וסוכה עשרים אמה לכך סכה שהיא גבוהה מכ' אמה פסולה אם כל הסכך למעלה מכ' כדמפ' בפ' א' דערובין בתחלתו.
במדרש. וסוכה תהיה לצל יומם. א"ר לוי כל מי שהוא מקיים מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה מיסך עליו מן המזיקין שכן הוא אומר באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה. ואף הקב"ה נותן לו חלק לעולם הבא ממנה לעתיד לבא. והקב"ה מושיבו בסכות של לויתן לעתיד לבא. אמר לו הקב"ה לאיוב מה אתה אומר מי יתן ידעתי ואמצאהו הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא אם מחסר אני מטלית אחת ממנו יש לי למלאות שנאמר התמלא בסכת עורו. שאני נותן לכל צדיק חלקו שראוי לו ואיני מחסר לו ואתה אומר איני מכיר בין צדיק לרשע. זהו התמלא בסוכות היכול אתה למלאות לכל אחד מהן לפי דרכו. ואם תאמר אינו משובח עורו של לויתן אמר רבי פנחס הכהן בר חייא ורבי נחמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק כנפיו מכסות גלגל חמה. האומר לחרס ולא יזרח. ואין לך מזוהם בדג אלא מקום רפידתו ומקום רפידתו של לויתן יפה משל זהב. ירפד חרוץ עלי טיט. וכל מי שמקיים מצות סוכה הקדוש ברוך הוא נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכה של סדום שהיתה מסוככת בשבעה אלנות זה על זה. גפן תאנה ורימון פרסק קריסטמלין ואגוז ותמרים על גביהן. זהו ועמק סכות אמדד ומיסך עליו מחמתו של יום הבא הנה יום בא בוער כתנור. אימתי כשמקדר על האומות כדאיתא בפרק א' דעבודה זרה (דף ג') באותה שעה הקדוש ברוך הוא עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם לתוכה שנאמר כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני. וסוכה תהיה לצל יומם מחורב סכות לראשי ביום נשק. אימת כשיבאו כל הגוים על ירושלים. הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך.
<h2>דף ד.</h2>
הכשר סוכה אם לה ד' דפנות בין של עצים בין של אבנים והוא גבוהה מי' טפחים ואינו גבוהה כ' אמה והסכך מסוכך בדבר שאינו מקבל טומאה אלא בקש או בעצים או בענפי אילנות וצילתה מרובה מחמתה ועשויה לצל מתחלה כשירה רק שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו הם ז' טפחים זהו בסכות תשבו שראוי לישב בה. ואם גבוהה מי' והוצין יורדין בתוך י' אינה ראויה לישיבה ופסולה. ואם גבוהה מכ' והוצין יורדין בתוך כ' וצילתה מרובה מחמתה כשירה. ואם גבוהה מכ' צריך למעטה בעפר או בצרורות ואם נתן בה תבן וקש למעטה וביטלה כשרה. בסכת תשבו ולא תחת דופן עקומה שאם פיחת גג הבית באמצע וסיכך על גביו ולא נשאר בגג סביב ד' אמות רוחב מותר לישב תחת הסכך ולא תחת הגג שהוא נק' דופן ולא סכך.
<h2>דף ו:</h2>
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. זה הפסוק מתחיל בסוכות ומסיים בסוכות ועוד תחילה כתוב בסכת ואחר כך תשבו ואחר כך כתוב להפך ישבו ואחר כך בסכת ועוד קרא יתירה הוא היה לו לכתוב בסכת תשבו ז' ימים כל האזרח בישראל ולא יותר. אלא כל מקום שמתחיל הפסוק בתיבה אחת ומסיים באותה תיבה יש לרבות יותר. כמו שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב ועד ערב תשבתו שבתכם. הרי מתחיל בשבת שבתון ומסיים תשבתו שבתכם לומר מוסיפין מחול על הקדש בין מלפניו בין לאחריו ולרבות ימים טובים שכמו כן מוסיפין מחול על הקדש כדאיתא בפ' בתרא דיומא (דף פ"א) כל דבר שנקרא שביתה יש משום גזירה ויש משום מוקצה ויש משום שבות. כמו כן בסכת תשבו. ישבו בסוכות. מחלוקת ר' שמעון וחכמים ור' אליעזר וחכמים כמו שנפרש אסמכתא מיכן תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ר' שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח. וקא מפלגי אם יש אם למקרא או למסורת בסכת בסכת בסכות אלו אסמכתא מתחיל בסכת ומסיים בסכות לרבות כאלו כתיב ג' בסכת וכתיב אחריו למען ידעו דורותיכם כי בסכת הושבתי הרי ד'. א' לסכך נשארו ג' לדפנות ולר' שמעון בסוכות כתיב האחרון כאלו ב' הרי א' לסיכוך וד' לדפנות והלכה כרבנן וב' כהלכתן וג' אפי' טפח שוחק וגם צורת הפתח.
ואמר בסכת תשבו הרי כתיב בסכת קודם ישיבה לומר סוכה ישנה שעשאוה קודם החג שלא לשם חג שבית הילל מכשירין זהו בסוכה שנעשית לסכך אע"פ כן תשבו ומה שהיפך ישבו ואחר כך בסכת. לומר אם אין לו סוכה ביום ראשון יעשה סכות בחולו של מועד. וכן הולכי דרכי' ביום ישבו בסוכות בלילה הולכי דרכים בלילה ישבו בסוכות ביום. בסוכות תשבו כעין תדורו כגון ישראל שנתחייב בסוכה והיה בבית האסורים ובחולו של מועד יצא תשבו כשיצא אבל שנתגייר בחולו של מועד נאמר ישבו בסכות. תשבו בגוב' של אדם שראוי לישיב' הם י"ט ישבו בסכת ז"ט בסכת תשבו ז' ימים הייתי או' אם בא מן הים בחולו של מועד יכול ישב מיום שבא ז' ימים לכך נאמר קרא יתירא ישבו בסוכות בעוד שהוא ימי סוכה בסכת תשבו. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כלומר המשמשין חייבים אבל חולה מחמת סוכה פטור הוא ומשמשין שאינו ראוי לישיבה וכן חתן ושושבינין פטורין מן הסוכה.
<h2>דף ח:</h2>
בסכות תשבו ומסיים ישבו בסכת לרבות סוכת גנ"בך גוי' נשים בהמה כותי וסוכת רק"שב רועים קייצים שומרי פירות בורגנין כשירין כשמסוככת כהלכתה ועשויה לצל. ולרבות שעושין סוכות בחולו של מועד ושוין אם נפלה חוזר ובונה אותה. בסכות תשבו הראויה לישיבה אבל אם מסריח אותו העץ או העלין נושרין אין מסככין בו כגון שווצרי דסרי ריחייהו או בהיגי דנתרי טרפייהו.
<h2>דף ט.</h2>
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. זה הפסוק מתחיל בסוכות ומסיים בסוכות ועוד תחילה כתוב בסכת ואחר כך תשבו ואחר כך כתוב להפך ישבו ואחר כך בסכת ועוד קרא יתירה הוא היה לו לכתוב בסכת תשבו ז' ימים כל האזרח בישראל ולא יותר. אלא כל מקום שמתחיל הפסוק בתיבה אחת ומסיים באותה תיבה יש לרבות יותר. כמו שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב ועד ערב תשבתו שבתכם. הרי מתחיל בשבת שבתון ומסיים תשבתו שבתכם לומר מוסיפין מחול על הקדש בין מלפניו בין לאחריו ולרבות ימים טובים שכמו כן מוסיפין מחול על הקדש כדאיתא בפ' בתרא דיומא (דף פ"א) כל דבר שנקרא שביתה יש משום גזירה ויש משום מוקצה ויש משום שבות. כמו כן בסכת תשבו. ישבו בסוכות. מחלוקת ר' שמעון וחכמים ור' אליעזר וחכמים כמו שנפרש אסמכתא מיכן תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ר' שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח. וקא מפלגי אם יש אם למקרא או למסורת בסכת בסכת בסכות אלו אסמכתא מתחיל בסכת ומסיים בסכות לרבות כאלו כתיב ג' בסכת וכתיב אחריו למען ידעו דורותיכם כי בסכת הושבתי הרי ד'. א' לסכך נשארו ג' לדפנות ולר' שמעון בסוכות כתיב האחרון כאלו ב' הרי א' לסיכוך וד' לדפנות והלכה כרבנן וב' כהלכתן וג' אפי' טפח שוחק וגם צורת הפתח.
ואמר בסכת תשבו הרי כתיב בסכת קודם ישיבה לומר סוכה ישנה שעשאוה קודם החג שלא לשם חג שבית הילל מכשירין זהו בסוכה שנעשית לסכך אע"פ כן תשבו ומה שהיפך ישבו ואחר כך בסכת. לומר אם אין לו סוכה ביום ראשון יעשה סכות בחולו של מועד. וכן הולכי דרכי' ביום ישבו בסוכות בלילה הולכי דרכים בלילה ישבו בסוכות ביום. בסוכות תשבו כעין תדורו כגון ישראל שנתחייב בסוכה והיה בבית האסורים ובחולו של מועד יצא תשבו כשיצא אבל שנתגייר בחולו של מועד נאמר ישבו בסכות. תשבו בגוב' של אדם שראוי לישיב' הם י"ט ישבו בסכת ז"ט בסכת תשבו ז' ימים הייתי או' אם בא מן הים בחולו של מועד יכול ישב מיום שבא ז' ימים לכך נאמר קרא יתירא ישבו בסוכות בעוד שהוא ימי סוכה בסכת תשבו. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כלומר המשמשין חייבים אבל חולה מחמת סוכה פטור הוא ומשמשין שאינו ראוי לישיבה וכן חתן ושושבינין פטורין מן הסוכה.
תעשה לך ולא מן הגזול אם גזל סוכה שבראש הספינה ובראש העגלה שנגזלות שאינה מחוברת לקרקע אבל גזל עצים וסיכך בהן כשירה שאין לו אלא דמי עצים בלבד. חג הסכות תעשה לך בגימ' ז"ה אי"ן מסככי"ן בדב"ר המקבל טומאה ולא מן העשו"י. ולא מן הגזול. באספך מגרנך. פסולת גורן ויקב. ד"א מגרנך רמז לנויי סוכה. מגרנך עטרות שבלים. מיקבך יינות. עצי סוכה אסורין כל שבעה בהנאה. כדאמר במס' ביצה בפ' המביא (דף ל') סוכת החג בחג אסורה נויי סוכה אסורין. ואם התנה עליהן מותרין בפ' במה מדליקין (דף כ"ב) ובפ' המביא באומר איני בודל מהן כל בין השמשות. ובפ' לולב הגזול (דף ל"ז) הדס של מצוה אסור להריח בו דאיתקצאי מריחא. ובפ' לולב וערבה (דף מ"ו) אתרוג שמיני ספק שביעי אסור תשיעי מותר. ומתני ביה תנאה בפרק לולב הגזול דר' חנינא מטבל בה אבל עצי סוכה קדושין כחגיגה. ונויי סוכה סדינין הפרוסין בסוכה ומופלגין ממנה ד' טפחים פסולין.
בסכות תשבו ז' ימים. יכול הבא מן הגייס או מן הים בחול של מועד שיאמר אשב מהיום ז' ימים בסכות. שהרי בועל נדה ביום ז' שלה היא טהורה לערב והוא טמא ז' ימים לכך אומר ישבו בסכות בסוף הפסוק שאומר שלא התחיל אלא בחולו של מועד ישב בסוכה כשאר בני אדם ולא יותר. זהו בסכות תשבו ז' ימים ולא יותר לאחר סוכות. לכך נכתב בעזרא פעמים ויעשו להם סכת איש על גגו וכתיב ויעשו כל הקהל השבים מהשבי סכות וישבו בסכות ולמעלה ויעשו להם סכות ואין כתוב וישבו אלא עשו סכות קודם סכות ולא ישבו עדיין בהם. ואותם שבאו ערב סכות ויעשו יותר סכות וישבו בלילה בהם מיד.
<h2>דף ט:</h2>
בסכות תשבו בסכת כתיב ולא בסכה שתחת סוכה. סוכה שתחת סוכה עליונה כשרה ותחתונה פסולה ומסיק רב ירמיה אם העליונה צלתה מרובה מחמתה ותחתונה חמתה מרובה מצלתה ועומדות שתיהן בתוך כ' שתיהן כשירות. ואם העליונה למעלה מכ' ושתיהן צלתן מרובה מחמתן פסולות ואם העליונה בתוך כ' והעליונה חמתה מרובה מצלתה ותחתונה צלתה מרובה מחמתה התחתונה כשרה והעליונה פסולה. בתוספתא סוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה בד"א מלמעלה אבל מן הצדדין אפי' מלאה חמה כשרה. סוכה תחת אילן פסולה ומסיק רב שצילת האילן מרובה מחמתו או אפילו ענפיו חמתן מרובה מצילתן ולא חבטן על הסכה אבל חבטן על הפסל כשירה. סוכה שתחת הבית פסולה ואם הוסר מכסהו ונשארו הנסרים הדקין שקורין לט"ש מאחר שחמת' מרובה מצילתה ועומדין בתוך כ' והסוכה תחתיה כשירה.
בסכות תשבו ולא בסכה שבתוך הבית כמו שכתו' בעזרא ויעשו להם סכות איש על גגו ולא תחת גגו על גגו מי שאין לו חצר ובחצרותיהם מי שיש לו דיורים מרובים. ובחצרות בית האלהים, והלא אין ישיבה בעזרה ושם כתיב וישבו בסכות אלא בעזרת נשים וגם חצרות היו בירושלים שהבאים לבית האלהים אוכלים שם שלמיה'.
<h2>דף י.</h2>
בסכת תשבו שראוי לישיבה, פרט אם מצטער מחמת סוכה שירדו גשמים משתסרח המקפה תנא מקפה של גריסין. ירושלמי לא סוף דבר מקפת גריסין אלא אפי' מקפת כל דבר. תנא כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין או אם ירא מפני הלסטין ומפני הגנבי' פטור וכן חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה משום צער חתן כדאיתא בפ' הישן (דף כ"ו) חולה פטור מן הסוכה אפילו חש בעינו או חש בראשו ומסיק חולה ומשמשיו פטור אבל מצטער בעלמא הוא פטור ומשמשו חייב. אבל אם חמה בסוכה ומזיקו יפרוש סדין סביב הסוכה להגין מפני החמה והרוח ואפי' בשבת מותר לנטותו סביב דאמרי' במס' שבת בפ' תולין (דף קל"ה) [קל"ח] וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו כילת חתנים אין בגגה טפח דקיי"ל כרבנן אין עושן אהל עראי אפי' ביו"ט. אבל תוספת על אהל עראי מותר כדאמר בפ' בתרא דעירובין גבי רב הונא זילו כרוכו ומן הצד דאמרי' בערובין בפ' כל גגות אמר שמואל שקילו לי גלימא ונגודו בה אבל לפרוס סדין תחתי' ביום טוב אסור דהוי אהל. למעלה על הסוכה אפי' בחול אסור דלא לימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה כדאמר רב אשי למצימיה עבדיה. ותו פירש עליהם סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או פרש על גבי הקנוף פסולה ומוקי רב חסדא לנאותה מותר.
<h2>דף יא.</h2>
אם הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה ואם היה הסיכוך הרבה מהן וחבטן ועירבבן עם הסכך כשירה ואם לא חבטן וקצצן כשירה ואמר רב וצריך לנענע. וקיימא לן שפועי אהלים אם סמכה לכותל פסולה.
<h2>דף יא:</h2>
בסכות תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. ומרעמסס באו לסכות על אותן סכות היה א"ר אליעזר סכות ממש היה ר' עקיבא אומר ענני כבוד היו וכן פירשו כי בסכות הושבתי ויש מפ' כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות כמו שכתוב וארון וישראל ויהודה יושבים בסכות כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען זהו כי בסכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמו שכתוב אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים. והיא שנת הארבעים וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות. שלא יחשבו מאבותינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל ומה שכתוב בעזרא כי לא עשו כן בימי יהושע בן נון ולא אמר מימי משה לפי שמשה לא כיבש רק סיחון ועוג אבל יהושע לכד וכבש כל הערים. לכך אמרו במגילה כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון ולא מימות משה. ואמרו אתיא פרזי פרזי והלא פרזי כתיב בתורה אלא לפי שכתוב ויאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים וגו'. ואמר לו לחזק ליהושע שהיה בכל כיבושי הארץ לכך מוקפין מימות יהושע כך למען ידעו דורו' שהקב"ה הוציאם ממצרים וכשצרים על הערים של מלכים ישבו בסכות עד שכבשום כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ והקב"ה כיבש הארצות זו היא כי גרים ותושבים אתם עמדי מהו כי לא עשו מימות יהושע והלא כמה מלכים צדיקים היו. אלא מאי לא עשו אלא בימי עזרא שלא נבנו בתים הרבה בירושלים כי אם מעט ומעט עם. ובימי המלכים היו בתים הרבה וחצרות חצר לבעל הבית ועשו בהן הסכות. ובימי עזרא כתב אין בתים בנוים ועשו סכות ארוכות ורחבות ורוב עם יושבים בסכה אחת ושמחים יחד. ובערכין (דף ל"ב) מביא הפסוק ודורשו ולמה צוה לישב בסכה בחדש השביעי לפי כי תחלת ימות החמה חג המצות וסכות תחלת ימות החורף. כי כל ראשית להקב"ה. וכמו שמקיפין לכבוש ערים (כך הענני') כמו יריחו תחלה ז' ימים הקיפו וביום השביעי ז"פ כך אנו סובבי' לסביבת התורה בסוכות. י"ג עננים היו לישראל וי"ג ימים מתענין לגשמים. ג"ז במסכת תענית. וכמו שמקיפין דרך ימין כך מקיפין אלו דרך ימין. וכך היו מקיפין בתעניות עבור מים כמו ביריחו כי העננים הילוכן כך לימין. לכך סמך במלכים אצל יריחו אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי. ועוד סוכתו הרי ג' רמז בסכת בסכת בסוכות. וכתיב ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש וה' מחסה לעמו. לכן ישבו בסכות לא ינזקו. וכתיב וסוכה תהיה לצל יומם מחורב למחסה ולמסתור מזרם וממטר. לכך כשהיו מנסכין מים צוה לישב בסוכה להגן ממטר רע ומטר וגחלי אש.
<h2>דף יב.</h2>
וכל דבר כשר לדפנות ואין שייך לומר תעשה ולא מן העשוי כי אם בסכך. חבילי קש וחבילי זמורות וחבילי זרדין אין מסככין בהן. וקיימא לן אויר סוכה פוסל בשלשה טפחים וסכך פסול בארבעה טפחים. החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה כלל. בסכת תשבו שבעת ימים ישבו בסכת כי בסכת הושבתי רמז לשלשה דפנות ואמרינן בעירובין בפרק מי שהוציאוהו (דף מ"ד) נפל דופנה של סוכה לא יעמיד אדם כלים ומסיק בדופן שלישי שנשברת הסוכה בה לא יעמיד והדתניא עושה אדם דופן בדופן רביעי. כי בסכת הושבתי, בסכת ענני'. ז' ענני' היו לישראל במדבר פרשו עליו עננו פרש ז' זהו פרש ענן למסך. לכך בסכת תשבו ז' ימים וכתיב ישת חשך סביבותיו סכות הרי סכות ב' סוכתו א' הרי ג' רמז לג' דפנות הסוכה לכך ג' כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא כאבן ספיר דמות כסא וג' החשמל חשמלאה חשמלאה וג' ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו ברד וגחלי אש וג' חשך חשך חשכת עבי שחקים.
<h2>דף יג:</h2>
וכשמתקן הסכך ישמר להתיר אגודות הערבה משום חבילי קש וחבילי עצים דאין מסככין בהן דקיימא לן כל שאינו עשוי לטלטל לא שמיה אגד. ואגד בחד לא שמיה אגד. בסכות כל דבר רק שלא יקבל טומאה וגידולו מן הארץ. המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה.
<h2>דף יד.</h2>
אין מסככין בנסרים ומוקי רב בנסרים שיש בהן ד' טפחי' דקיימא לן הלכה כר' מאיר בגזירותיו דגזר משום גזירת תיקרה. ואם יש נסר אחד ד' טפחים על הסוכה לא ישב תחתיה אבל הסכה כשירה ואפי' הפך נסרי ד' על ד' וסיכך בהן פסולה. ואין מסככין בנסרים משופין. תקרה שאין לה מעזיבה בית הילל אומר מפקפק או נוטל אחת מבינתיים דכתיב חג הסכות תעשה לך. ולא מן העשוי.
<h2>דף כב:</h2>
בסכת תשבו ומסיים ישבו בסכת לרבות סוכה מעובה כמין בית שאין כוכבים נראין מתוכה כשירה כבית הילל. וסכה מדולדלת שצילתה מרובה מחמתה כשירה.
<h2>דף כג.</h2>
בסכות תשבו שבעת ימים שיכולה לעמוד אבל בסכה שבראש העגלה או בראש הספינה ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה פסולה. וכן העושה סכתו על גבי בהמתו פסולה אבל אם עשאה לבהמה דופן לסוכה וקשר בחבלים למטה בין רגליה עם ענפים או קש כשירה.
<h2>דף כו.</h2>
אין ישינין שינת עראי חוץ לסוכה. ואם מתירא מפני הגנבים או משום יתושין מותר. שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה וכן חולים ומשמשיהן וכן חתן וכל בני חופ' הולכי דרכים בלילה או שומרי העיר בלילה פטורי' בלילה וחייבין ביום הולכי דרכים ביום או שומרי העיר ביום פטורים ביום וחייבין בלילה הולכי דרכים ביום ובלילה פטורים ביום ובלילה שומרי גנות ופרדסין פטורין ביום ובלילה.
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. זה הפסוק מתחיל בסוכות ומסיים בסוכות ועוד תחילה כתוב בסכת ואחר כך תשבו ואחר כך כתוב להפך ישבו ואחר כך בסכת ועוד קרא יתירה הוא היה לו לכתוב בסכת תשבו ז' ימים כל האזרח בישראל ולא יותר. אלא כל מקום שמתחיל הפסוק בתיבה אחת ומסיים באותה תיבה יש לרבות יותר. כמו שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב ועד ערב תשבתו שבתכם. הרי מתחיל בשבת שבתון ומסיים תשבתו שבתכם לומר מוסיפין מחול על הקדש בין מלפניו בין לאחריו ולרבות ימים טובים שכמו כן מוסיפין מחול על הקדש כדאיתא בפ' בתרא דיומא (דף פ"א) כל דבר שנקרא שביתה יש משום גזירה ויש משום מוקצה ויש משום שבות. כמו כן בסכת תשבו. ישבו בסוכות. מחלוקת ר' שמעון וחכמים ור' אליעזר וחכמים כמו שנפרש אסמכתא מיכן תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ר' שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח. וקא מפלגי אם יש אם למקרא או למסורת בסכת בסכת בסכות אלו אסמכתא מתחיל בסכת ומסיים בסכות לרבות כאלו כתיב ג' בסכת וכתיב אחריו למען ידעו דורותיכם כי בסכת הושבתי הרי ד'. א' לסכך נשארו ג' לדפנות ולר' שמעון בסוכות כתיב האחרון כאלו ב' הרי א' לסיכוך וד' לדפנות והלכה כרבנן וב' כהלכתן וג' אפי' טפח שוחק וגם צורת הפתח.
ואמר בסכת תשבו הרי כתיב בסכת קודם ישיבה לומר סוכה ישנה שעשאוה קודם החג שלא לשם חג שבית הילל מכשירין זהו בסוכה שנעשית לסכך אע"פ כן תשבו ומה שהיפך ישבו ואחר כך בסכת. לומר אם אין לו סוכה ביום ראשון יעשה סכות בחולו של מועד. וכן הולכי דרכי' ביום ישבו בסוכות בלילה הולכי דרכים בלילה ישבו בסוכות ביום. בסוכות תשבו כעין תדורו כגון ישראל שנתחייב בסוכה והיה בבית האסורים ובחולו של מועד יצא תשבו כשיצא אבל שנתגייר בחולו של מועד נאמר ישבו בסכות. תשבו בגוב' של אדם שראוי לישיב' הם י"ט ישבו בסכת ז"ט בסכת תשבו ז' ימים הייתי או' אם בא מן הים בחולו של מועד יכול ישב מיום שבא ז' ימים לכך נאמר קרא יתירא ישבו בסוכות בעוד שהוא ימי סוכה בסכת תשבו. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כלומר המשמשין חייבים אבל חולה מחמת סוכה פטור הוא ומשמשין שאינו ראוי לישיבה וכן חתן ושושבינין פטורין מן הסוכה.
בסכת תשבו שראוי לישיבה, פרט אם מצטער מחמת סוכה שירדו גשמים משתסרח המקפה תנא מקפה של גריסין. ירושלמי לא סוף דבר מקפת גריסין אלא אפי' מקפת כל דבר. תנא כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין או אם ירא מפני הלסטין ומפני הגנבי' פטור וכן חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה משום צער חתן כדאיתא בפ' הישן (דף כ"ו) חולה פטור מן הסוכה אפילו חש בעינו או חש בראשו ומסיק חולה ומשמשיו פטור אבל מצטער בעלמא הוא פטור ומשמשו חייב. אבל אם חמה בסוכה ומזיקו יפרוש סדין סביב הסוכה להגין מפני החמה והרוח ואפי' בשבת מותר לנטותו סביב דאמרי' במס' שבת בפ' תולין (דף קל"ה) [קל"ח] וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו כילת חתנים אין בגגה טפח דקיי"ל כרבנן אין עושן אהל עראי אפי' ביו"ט. אבל תוספת על אהל עראי מותר כדאמר בפ' בתרא דעירובין גבי רב הונא זילו כרוכו ומן הצד דאמרי' בערובין בפ' כל גגות אמר שמואל שקילו לי גלימא ונגודו בה אבל לפרוס סדין תחתי' ביום טוב אסור דהוי אהל. למעלה על הסוכה אפי' בחול אסור דלא לימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה כדאמר רב אשי למצימיה עבדיה. ותו פירש עליהם סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או פרש על גבי הקנוף פסולה ומוקי רב חסדא לנאותה מותר.
אוכלין ושותין בסכה. אוכל אכילת עראי חוץ לסוכה כד טעים צורבא מרבנן ועייל לכלה. כדמסיק אביי ואם רצה להחמיר על עצמו יעשה.
<h2>דף כז:</h2>
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. זה הפסוק מתחיל בסוכות ומסיים בסוכות ועוד תחילה כתוב בסכת ואחר כך תשבו ואחר כך כתוב להפך ישבו ואחר כך בסכת ועוד קרא יתירה הוא היה לו לכתוב בסכת תשבו ז' ימים כל האזרח בישראל ולא יותר. אלא כל מקום שמתחיל הפסוק בתיבה אחת ומסיים באותה תיבה יש לרבות יותר. כמו שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב ועד ערב תשבתו שבתכם. הרי מתחיל בשבת שבתון ומסיים תשבתו שבתכם לומר מוסיפין מחול על הקדש בין מלפניו בין לאחריו ולרבות ימים טובים שכמו כן מוסיפין מחול על הקדש כדאיתא בפ' בתרא דיומא (דף פ"א) כל דבר שנקרא שביתה יש משום גזירה ויש משום מוקצה ויש משום שבות. כמו כן בסכת תשבו. ישבו בסוכות. מחלוקת ר' שמעון וחכמים ור' אליעזר וחכמים כמו שנפרש אסמכתא מיכן תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ר' שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח. וקא מפלגי אם יש אם למקרא או למסורת בסכת בסכת בסכות אלו אסמכתא מתחיל בסכת ומסיים בסכות לרבות כאלו כתיב ג' בסכת וכתיב אחריו למען ידעו דורותיכם כי בסכת הושבתי הרי ד'. א' לסכך נשארו ג' לדפנות ולר' שמעון בסוכות כתיב האחרון כאלו ב' הרי א' לסיכוך וד' לדפנות והלכה כרבנן וב' כהלכתן וג' אפי' טפח שוחק וגם צורת הפתח. ואמר בסכת תשבו הרי כתיב בסכת קודם ישיבה לומר סוכה ישנה שעשאוה קודם החג שלא לשם חג שבית הילל מכשירין זהו בסוכה שנעשית לסכך אע"פ כן תשבו ומה שהיפך ישבו ואחר כך בסכת. לומר אם אין לו סוכה ביום ראשון יעשה סכות בחולו של מועד. וכן הולכי דרכי' ביום ישבו בסוכות בלילה הולכי דרכים בלילה ישבו בסוכות ביום. בסוכות תשבו כעין תדורו כגון ישראל שנתחייב בסוכה והיה בבית האסורים ובחולו של מועד יצא תשבו כשיצא אבל שנתגייר בחולו של מועד נאמר ישבו בסכות. תשבו בגוב' של אדם שראוי לישיב' הם י"ט ישבו בסכת ז"ט בסכת תשבו ז' ימים הייתי או' אם בא מן הים בחולו של מועד יכול ישב מיום שבא ז' ימים לכך נאמר קרא יתירא ישבו בסוכות בעוד שהוא ימי סוכה בסכת תשבו. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כלומר המשמשין חייבים אבל חולה מחמת סוכה פטור הוא ומשמשין שאינו ראוי לישיבה וכן חתן ושושבינין פטורין מן הסוכה.
בסכות תשבו ומסיים ישבו בסכת לרבות סוכת גנ"בך גוי' נשים בהמה כותי וסוכת רק"שב רועים קייצים שומרי פירות בורגנין כשירין כשמסוככת כהלכתה ועשויה לצל. ולרבות שעושין סוכות בחולו של מועד ושוין אם נפלה חוזר ובונה אותה. בסכות תשבו הראויה לישיבה אבל אם מסריח אותו העץ או העלין נושרין אין מסככין בו כגון שווצרי דסרי ריחייהו או בהיגי דנתרי טרפייהו.
בסכות תשבו ז' ימים. יכול הבא מן הגייס או מן הים בחול של מועד שיאמר אשב מהיום ז' ימים בסכות. שהרי בועל נדה ביום ז' שלה היא טהורה לערב והוא טמא ז' ימים לכך אומר ישבו בסכות בסוף הפסוק שאומר שלא התחיל אלא בחולו של מועד ישב בסוכה כשאר בני אדם ולא יותר. זהו בסכות תשבו ז' ימים ולא יותר לאחר סוכות. לכך נכתב בעזרא פעמים ויעשו להם סכת איש על גגו וכתיב ויעשו כל הקהל השבים מהשבי סכות וישבו בסכות ולמעלה ויעשו להם סכות ואין כתוב וישבו אלא עשו סכות קודם סכות ולא ישבו עדיין בהם. ואותם שבאו ערב סכות ויעשו יותר סכות וישבו בלילה בהם מיד.
בסכות תשבו שבעת ימים ביום ובלילה תשבו כעין תדורו כל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ויושבין בסכה שאולה. כל האזרח בישראל ישבו בסכות גר שנתגייר בנתיים או קטן שנתגדל בנתיים. כל האזרח בישראל ישבו בסכות הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים ומדייק בפ' א' דערכין כהנים אצטריכ' ליה הכל לרבות קטן שאינו צריך לאמו כשניעור ואינו קורא לאמו ואם קורא ושותק חייב מדרבנן לחנכו במצות.
בסכת תשבו שראוי לישיבה, פרט אם מצטער מחמת סוכה שירדו גשמים משתסרח המקפה תנא מקפה של גריסין. ירושלמי לא סוף דבר מקפת גריסין אלא אפי' מקפת כל דבר. תנא כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין או אם ירא מפני הלסטין ומפני הגנבי' פטור וכן חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה משום צער חתן כדאיתא בפ' הישן (דף כ"ו) חולה פטור מן הסוכה אפילו חש בעינו או חש בראשו ומסיק חולה ומשמשיו פטור אבל מצטער בעלמא הוא פטור ומשמשו חייב. אבל אם חמה בסוכה ומזיקו יפרוש סדין סביב הסוכה להגין מפני החמה והרוח ואפי' בשבת מותר לנטותו סביב דאמרי' במס' שבת בפ' תולין (דף קל"ה) [קל"ח] וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו כילת חתנים אין בגגה טפח דקיי"ל כרבנן אין עושן אהל עראי אפי' ביו"ט. אבל תוספת על אהל עראי מותר כדאמר בפ' בתרא דעירובין גבי רב הונא זילו כרוכו ומן הצד דאמרי' בערובין בפ' כל גגות אמר שמואל שקילו לי גלימא ונגודו בה אבל לפרוס סדין תחתי' ביום טוב אסור דהוי אהל. למעלה על הסוכה אפי' בחול אסור דלא לימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה כדאמר רב אשי למצימיה עבדיה. ותו פירש עליהם סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או פרש על גבי הקנוף פסולה ומוקי רב חסדא לנאותה מותר.
<h2>דף כח.</h2>
זמן גרמא נשים פטורות בפ' א' דקדושין כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות כמו סוכה ולולב שאם יעבור הזמן שוב אין לו תשלומין והם ביום ולא בלילה כדאמר בשבת בפ' ר' אליעזר דמילה (דף קל"א) ציצית ותפילין אין להם זמן קבוע כל שעתא ושעתא זמניה הוא ואין שייך בהן תשלומין שהרי היום מפטרו אבל מילה שזמנה קבוע ביום השמיני ימול לא הוי מצוה שזמן גרמא שהרי אם לא נימול בזמנו כל הימים שיבאו תשלומי דיום שמיני נינהו ודמי בפ' א' דחגיגה חיגר בראשון ונתפשט ביום שני דכולה תשלומי דראשון הם משום הכי הוצרך בפ"א דקדושין (דף כ"ח) [דף כ"ט] כאשר צוה אותו אלהים גבי מילה ולא אותה דלא דמי לתפילין דמילה כמו פדיון הבן שיכול לפדות מבן ל' יום ואילך כל שעה שירצה אע"ג דמילה ביום ולא בלילה בפ' ב' דמגילה (דף כ') אין מלין ולא טובלין אלא ביום וביבמות בפ' הערל (דף ע"ב) [שבת דף קל"ז] נימול לשמונה או לשנים עשר או לשלשה עשר אין נימול אלא ביום מן וביום וב' דריש. מיהו יש לה תשלומין ולא דמו לתפילין ומדבעינן בפרק הערל (ע"א ע"ב) יום הבראתו כיום הולדו כדמפרש התם ולא דמי לסוכה ולולב.
<h2>דף כח:</h2>
בסכות תשבו ז' ימים תשבו כעין תדורו כיצד היה לו כלים נאים ומצעו' נאות מעלן לסוכה ואוכל ושותה בסוכה ומשנן בסוכה למגרס ולא לעיוני אמר רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני מישתא במטללתא מאני מיכלא כגון יורה ומחבת ודוד ובוכנא ואסיתא ואגני דלישא ושפודין ואסכלא ומאני דטבלי להוציא מן הסכה. אבל כוסות וצלוחיות וקיתוניות וקנקנים ונודות יכול להניח בסוכה. שרגא נר חרס אם הסוכה קטנה צריך להוציא מן הסכה אבל מסוכה גדולה כמו שלנו אין צריך אבל מנהג שאין מביאין נר חרס בתוכה כי אם מנורות ברזל ונחשת ונר שעוה. בסכת תשבו ז' ימים כל שבעת ימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי היו לו כלים נאים מעלן לסוכה כמו מטה ושולחן וכסא ומנורה.
<h2>דף כט.</h2>
בסכת תשבו שראוי לישיבה, פרט אם מצטער מחמת סוכה שירדו גשמים משתסרח המקפה תנא מקפה של גריסין. ירושלמי לא סוף דבר מקפת גריסין אלא אפי' מקפת כל דבר. תנא כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין או אם ירא מפני הלסטין ומפני הגנבי' פטור וכן חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה משום צער חתן כדאיתא בפ' הישן (דף כ"ו) חולה פטור מן הסוכה אפילו חש בעינו או חש בראשו ומסיק חולה ומשמשיו פטור אבל מצטער בעלמא הוא פטור ומשמשו חייב. אבל אם חמה בסוכה ומזיקו יפרוש סדין סביב הסוכה להגין מפני החמה והרוח ואפי' בשבת מותר לנטותו סביב דאמרי' במס' שבת בפ' תולין (דף קל"ה) [קל"ח] וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו כילת חתנים אין בגגה טפח דקיי"ל כרבנן אין עושן אהל עראי אפי' ביו"ט. אבל תוספת על אהל עראי מותר כדאמר בפ' בתרא דעירובין גבי רב הונא זילו כרוכו ומן הצד דאמרי' בערובין בפ' כל גגות אמר שמואל שקילו לי גלימא ונגודו בה אבל לפרוס סדין תחתי' ביום טוב אסור דהוי אהל. למעלה על הסוכה אפי' בחול אסור דלא לימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה כדאמר רב אשי למצימיה עבדיה. ותו פירש עליהם סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או פרש על גבי הקנוף פסולה ומוקי רב חסדא לנאותה מותר.
היה אוכל בסוכה וירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה של גריסין היה אוכל בסכה וירדו גשמים וירד לאכול בבית ופסקו גשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו. וכן היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד אם פסקו אין מטריחין אותו לעלות עד עמוד השחר.
<h2>דף כט:</h2>
יבש פסול ביום ראשון דבעינן הדר. ירושלמי ר' אבין בשם ר' יהודה בן פזי היבש פסול לא המתים יהללויה אבל בשעת הדחק יקחו אפילו יבש. וא"ר יהודה מעשה באנשי כרכים שהיו מורישין לבני בניהם לולביהן אמרו לו אין שעת הדחק ראיה. ירושלמי יבש ציצתו מהו מה בינו לקטום זה הדר וזה איננו הדר. פי' נקטם בראשו אינו הדר. אבל יבש למעלה ולמטה לח כשר. לולב של איסורי הנאה כאשרה דמשה ועיר הנדחת פסול. של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר לולב הגזול פסול יבש פסול נקטם ראשו או כווץ או סדוק שנפרד זה מזה או עקום כמגל לפניו או לצדדין או חרות כעץ אחד או סליק בחד הוצא או נפרצו עליו מן השדרה וקשרן יחד או נחלקה התיומת פסול. עקום לאחריו כשר היינו ברייתו. נפרדו עליו יאגדו מלמעלה. מנהגנו לכופתו ו' ימים ובהושענא רבה מתירין איגודו למעלה כפת כתיב ז' ימים כפות בכפת אחד. לולב בגימ' חיי"ם לכך יבש פסול שהוא מת. בפסיקתא תודיעני אורח חיים נדרש על לולב. החומש מתחיל בב' בראשית ומסיים בל' כל ישראל. הנביאים מתחיל בו' ויהי אחרי מות משה ומסיים בל' עמו ויעל. הרי לולב שקול ככל התורה כולה. וקיימא לן הדס וערבה ג' טפחים ושדרו של לולב שיצא מן ההדס טפח לבד מן העלין.
<h2>דף ל.</h2>
ואין לחתוך לולב וערבה או הושענא מן הקרקע דאמרי' בריש לולב הגזול סתם כותי גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת הילכך ליגזזו אינהו דהוי יאוש בעלים ביד הכותי ושינוי רשות ביד ישראל.
<h2>דף לא.</h2>
תעשה לך ולא מן הגזול אם גזל סוכה שבראש הספינה ובראש העגלה שנגזלות שאינה מחוברת לקרקע אבל גזל עצים וסיכך בהן כשירה שאין לו אלא דמי עצים בלבד. חג הסכות תעשה לך בגימ' ז"ה אי"ן מסככי"ן בדב"ר המקבל טומאה ולא מן העשו"י. ולא מן הגזול. באספך מגרנך. פסולת גורן ויקב. ד"א מגרנך רמז לנויי סוכה. מגרנך עטרות שבלים. מיקבך יינות. עצי סוכה אסורין כל שבעה בהנאה. כדאמר במס' ביצה בפ' המביא (דף ל') סוכת החג בחג אסורה נויי סוכה אסורין. ואם התנה עליהן מותרין בפ' במה מדליקין (דף כ"ב) ובפ' המביא באומר איני בודל מהן כל בין השמשות. ובפ' לולב הגזול (דף ל"ז) הדס של מצוה אסור להריח בו דאיתקצאי מריחא. ובפ' לולב וערבה (דף מ"ו) אתרוג שמיני ספק שביעי אסור תשיעי מותר. ומתני ביה תנאה בפרק לולב הגזול דר' חנינא מטבל בה אבל עצי סוכה קדושין כחגיגה. ונויי סוכה סדינין הפרוסין בסוכה ומופלגין ממנה ד' טפחים פסולין.
<h2>דף לב:</h2>
הדס הגזול והיבש או של אשירה דמשה ועיר הנדחת או נקטם ראשו או מרובין ענביו מעליו והם שחורות או אדומות פסול. הדס ג' טפחים וצריך ג' הדסין אפילו שלשתן קטומין כשר. של ע"ז אמרי במסכת ראש השנה בפ' ראוהו ב"ד (דף כ"ח) לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר. אבל ע"ז של ישראל או תקרובת ע"ז אם נטל לא יצא כדמשמע בשלהי פר' כסוי הדם (דף פ"ו) [דף פ"ט] ולגבי סנדל ביבמות פר' מצות חליצה (דף פ"ט) [דף ק"ג]. נשרו רוב עליו ועבותו קיימת ג' עלין יחד או ב' או יבשו רוב עליו ונשתיירו ג' בדי עלין לחין ובראש כל אחד ואחד כשר. נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר. אם היה ענביו וגרעיניו מרובין מעליו והן ירוקות כשירות שחורות ואדומות פסולות ואין ממעטין ביו"ט ואם מיעטן כשר.
<h2>דף לג.</h2>
מצות לולב לאגוד הדס ולולב וערבה יחד משום זה אלי ואנוהו. לא אגדו כשר. הותר איגודו ביו"ט אוגדו כמין אגודה של ירק ואין אוגדין אותו אלא במינו אפילו בסיב או בשורש דקל. ואוגד יחד כף תמר אחד וג' ענפי הדסים וב' ערבות ואם לקח יותר כשר.
לולב שלא נאגד אלא אגד אחד כשר ומצוה שיאגדנו שלא יתפזרו ענפי ערבות לכאן ולכאן זה אלי ואנוהו.
<h2>דף לג:</h2>
ערבה גזולה ויבשה או צפצפה שקנה שלה לבן ועגול ופיה דומה למגל או יבשה שנפרכת ביד פסולה. אבל כמושה או נשרו מקצת עליו או של בעל או של הרים או של חילפא גילא שדומה למגל כשר. ערבי נחל שתים ועלה שלה משוך כנחל.
<h2>דף לד:</h2>
פר"י עץ הד"ר בגימ' אתרוגי"ם. אתרוג הגזול והיבש או של אשירה דמשה או של עיר הנדחת או של ערלה או של תרומה טמאה או עלתה חזזית על רובו כעין אבעבועות בין במקום אחד בין בכמה מקומות או על מיעוטו בב' או בג' מקומות או על חוטמו מקום שיפועו אפילו חזזית אחד פסול. ירושלמי כל הפסולין אין פוסלין אלא ביום טוב ראשון דכתיב ביום הראשון פרי עץ הדר. נטלה העוקץ פסולה. ואם ניטל העוקץ ולא נחסר מגוף האתרוג כשר. נסדק פסול נקלף מקצתו פסול כולו כשר כרבא. ניקב וחסר כל שהוא פסול לא חסר כשר. תני עולא בר חנינא ניקב נקב מפולש פסול אפי' אינו חסר. ושאינו מפולש בכאיסר ולא נחסר פסול ביום ראשון.
אתרוג קטן כאגוז כשר בשעת הדחק והגדול אפילו אחז בשתי ידיו כשר. וקיימא לן אם יכול לקנות אתרוג בד' ואחד בו' מוטב שיקנה הגדול, ואמרינן בפ' א' דבבא קמא (דף ט') במצוה עד שליש משלו מכאן ואילך מהקב"ה.
<h2>דף לו.</h2>
אתרוג תפוח או סרוח או כמוש או כושי או לבן או מנומר או עגול ככדור או התיום או כבוש או שלוק או גדלו בדפוס או כבריה אחרת או ירוק ככרתי פסולה. אתרוג הבוסר או גדלו כברייתו אפילו חרוק כדפין כשר. נקבוהו עכברים פסולה כל ז' הימים דמאיס כרב, מיהו אם אין אחר כשר לא גרע מיבש דר' יהודה מכשיר בלולב. ואתרוג הגדל כבכוש לאותם יהודים שבכוש כשר.
<h2>דף לו:</h2>
לולב שלא נאגד אלא אגד אחד כשר ומצוה שיאגדנו שלא יתפזרו ענפי ערבות לכאו ולכאן זה אלי ואנוהו.
מצות לולב לאגוד הדס ולולב וערבה יחד משום זה אלי ואנוהו. לא אגדו כשר. הותר איגודו ביו"ט אוגדו כמין אגודה של ירק ואין אוגדין אותו אלא במינו אפילו בסיב או בשורש דקל. ואוגד יחד כף תמר אחד וג' ענפי הדסים וב' ערבות ואם לקח יותר כשר.
<h2>דף לז.</h2>
קיימא לן במנחות בהקומץ רבה (כ"ז ע"א) ד' מינין שבלולב מעכבין זה עם זה. ולקחתם לכם לקיחה תמה בעינן ובפ' לולב הגזול (דף ל"א) כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן בפלוגתא דרבה ורבא אם מין במינו חוצץ אם לאו אי נתרי טרפא או הוצא. ד' מינין שבלולב יהיה לכם ולא גזל שהגזל פסול. לכך בתמניא אפי בארבע פסוקים יש בהן ד' תיבות וסימניך בוס"ק בפיקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי. סעפים שנאתי ותורתך אהבתי קראתיך הושיעני ואשמרה עדותיך בארבע פסוקים אלו יש בכל פסוק ד' תיבות ויש בהן כל אותיות א"ב לבד גז"ל כי ד' מינין שבלולב פסול אם הם גזולים.
ואם כרך ידו בשום דבר ונטל הלולב יצא ואם הוא בכלי ולקח בכלי לא יצא כדאיתא בסוף פ' לולב הגזול.
<h2>דף לז:</h2>
אמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו. אתרוג של מצוה מותר להריח בו וקודם שיריח מברך ב"א ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ריח טוב בפירות כדמשמע בברכות פ' כ"מ (דף מ"ג). הדס במחובר בין בשבת בין ביום טוב מותר להריח בו אתרוג וכל מיני פירות אסור להריח בהן. בפ' ב' דביצה (דף כ"ג) סחופי כסא אשיראי ביום טוב אסור דקא מוליד ריחא. מיכן אסור להשים אתרוגי' על בגדי' ביום טוב שמוליד ריחא. ובמסכת ביצה בפ' המביא (דף ל"ג) מותר להריח בהדס תלוש ומיני בשמים ביום טוב אך אין מנהג בכל ארץ לותי"ר להריח בהדס ביום טוב וכן פר"ח יקנה"ז ולא הדס.
אמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל משום דלולב ג' מצות ואתרוג חדא מצוה ובמינו גבוה מכולם והוא מלך על כל אילני מאכל. בפ' א' דתענית (ב' ע"ב) א"ר אליעזר הואיל וד' מינין הללו אין באין אלא לרצות על המים וכשם שאי אפשר להן בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים. ובפ' א' דר"ה (דף ט"ז) נסכו מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה.
גידם מי שאין לו אלא יד אחת נוטל לולב והאתרוג בזרועו כמו גבי אין לו בהן בפ' נגמר הדין (דף מ"ה) נותן על מקומו ויוצא ויותר טוב ממה שיקח הלולב ואחר כך אתרוג או אם אין לו אלא שמאל או איטר.
ירושלמי צריך לנענע שלשה פעמים ומוליך ומביא מעלה ומוריד. ובהלל מנענעין בהודו לה' ובאנא ה' הושיעה נא ובהודו ליי כי טוב בסוף הלל. במדרש אמרתי לכם שתקחו את הלולב ומנענעו לפני למה שבשעה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים נענעתי את ההרים שנאמר ההרים רקדו כאילים אף לעתיד לבא אני עושה כן וההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי וגו'.
ירושלמי לא סוף דבר לנענע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה ומנענע. בפ' לולב וערבה (דף מ"ה) אמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר כל האוחז הדס בעבותו ולולב באוגדו מעלה עליו הכ' כאלו הקריב קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח.
<h2>דף לח.</h2>
בפרק הקורא את המגילה כל היום כשר לנטילת לולב ובפרק לולב הגזול מי שבא בדרך ואין בידו לולב לכשיכנ' לביתו יטלו על שלחנו. לא נטל שחרית יטול בין הערבי' שכל היום כולו כשר ללולב.
<h2>דף לט.</h2>
וכשנוטל הלולב יקחו שלא כדרך גדילתו כדתניא עצי שטים עומדים דרך גדילתן וכשנוטל האתרוג זנבו מן הצד או למעלה ויברך הברכה, דאמרינן בפרק א' דפסחים (דף ז') כל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן. ואחר שיברך יהפך הלולב והאתרוג דרך גדילתן כדאמרינן בשלהי פ' לולב הגזול (דף מ"ב) כיון דאגביה נפק ביה ומשני אביי כשהפכו שאינו יוצא. וקודם עשייתו צריך לברך ולא בשעת עשייתו כדאמרינן [בירושלמי] בפרק הרואה מצות מאימתי מברך עליהן רבי יוחנן אומר קודם עשייתן ורב הונא אמר בשעת עשייתן, ורב הונא תלמידיה דרב היה בפרק מפנין ובכולי תלמודא, וקיימא לן בפ' קמא דיום טוב (ד' ע"א) רבי יוחנן ורב הלכה כרבי יוחנן וכל שכן הכא שהלכה כרבי יוחנן דבעינן קודם עשייתן, ושמואל אמר הכי בפרק א' דפסחים (דף ז'). ואין לברך קודם שיטלם דגרסינן בירושלמי בפרק כיצד מברכין אין בני אדם מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר רבי חייא הדא אמרה הדין דנסיב עיגולא ומברך עילוי והוא לא איתאי בידיה צריך למברכא עליה זמן תניינות, ובמנחות בפרק הקומץ רבה (דף ל"ה) תפילין בשעת הנחתן ולא קודם לכן. אלא מצוה לטלטלו שלא דרך גדילתו ואינו יוצא בהגבהתו ומברך על נטילת לולב ונוטלו כדרכו דרך גדילתו כדאיתא בפרק לולב וערבה (מ"ה ע"ב) ומנענעו.
<h2>דף מא.</h2>
לולב דאורייתא עבדינן זכר למקדש לבד בשבת משום גזירה דרבה וצריך לברך על הלולב כל שבעה. מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה הלולב ומחזרת למים בשבת. ביום טוב מוסיפין בחולו של מועד מחליפים. בירושלים היו מחבבין המצות שכל היום היה לולבן בידם.
<h2>דף מא:</h2>
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. בפ' לולב הגזול ולקחת' שתהא לקיחה לכל אחד ואחד. לכם משלכם להוציא את השאול מלמד שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביו"ט ראשון של חג אא"כ נתנו לו במתנה. א' רבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא. לא החזירו לא יצא. ובפ' יש נוחלין (דף קל"ז) אמר רב אשי אי אמר ליה על מנת שתחזירהו והקדישו והחזירו מוקדש ומוחזר ואי אמר ליה על מנת שתחזירהו לי מידי דחזי ליה בעינן הקדישו והחזירו אינו מוחזר. ואמרינן בנדרים בפ' השותפין (דף מ"ח) מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת לא שמיה מתנה. לענין מתנת אתרוג. על כן יאמר לחבירו אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו. ולא יאמר לי. וכן ביש נוחלין (דף קל"ז) אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו [אתרוג] בתפוסת הבית ונטלו אחד מהן ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא. והני מילי ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני יוצא בין בגזול בין בשאול. ואמרינן בפ' לולב וערבה (דף מ"ו) א"ר זירא לא לקני איניש לינוקא הושענא ביום טוב קמא דמיקנא קני ולא ידע לאקנויי. בפסיקתא תני ר' חייא ולקחתם שתהא לקיחה מכל אחד ואחד. לכם משלכם ולא הגזול. אם לקח אחד לולב גזול הולך וצווח לפני הקב"ה ואומר גזול אני חמוס אני ומלאכי השרת אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. ואיתא נמי בירושלמי לכם ולא גזול. ביום ולא בלילה. לכם ביום בגימ' לא בגז"ל ובליל. ולקחתם לכם לקיחה לכל אחד ואחד. הכל חייבין בלולב כהנים לוים וישראלים. ואמ' בפ' א' דערכין (דף ב') הכל לאתויי קטן היודע לנענע.
<h2>דף מב.</h2>
ואם כרך ידו בשום דבר ונטל הלולב יצא ואם הוא בכלי ולקח בכלי לא יצא כדאיתא בסוף פ' לולב הגזול.
זמן גרמא נשים פטורות בפ' א' דקדושין כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות כמו סוכה ולולב שאם יעבור הזמן שוב אין לו תשלומין והם ביום ולא בלילה כדאמר בשבת בפ' ר' אליעזר דמילה (דף קל"א) ציצית ותפילין אין להם זמן קבוע כל שעתא ושעתא זמניה הוא ואין שייך בהן תשלומין שהרי היום מפטרו אבל מילה שזמנה קבוע ביום השמיני ימול לא הוי מצוה שזמן גרמא שהרי אם לא נימול בזמנו כל הימים שיבאו תשלומי דיום שמיני נינהו ודמי בפ' א' דחגיגה חיגר בראשון ונתפשט ביום שני דכולה תשלומי דראשון הם משום הכי הוצרך בפ"א דקדושין (דף כ"ח) [דף כ"ט] כאשר צוה אותו אלהים גבי מילה ולא אותה דלא דמי לתפילין דמילה כמו פדיון הבן שיכול לפדות מבן ל' יום ואילך כל שעה שירצה אע"ג דמילה ביום ולא בלילה בפ' ב' דמגילה (דף כ') אין מלין ולא טובלין אלא ביום וביבמות בפ' הערל (דף ע"ב) [שבת דף קל"ז] נימול לשמונה או לשנים עשר או לשלשה עשר אין נימול אלא ביום מן וביום וב' דריש. מיהו יש לה תשלומין ולא דמו לתפילין ומדבעינן בפרק הערל (ע"א ע"ב) יום הבראתו כיום הולדו כדמפרש התם ולא דמי לסוכה ולולב.
<h2>דף מו.</h2>
העושה לולב לעצמו אומר שהחיינו ואין לברך על עשיית לולב או על סוכה לעשות סוכה כדמשמע במנחות בריש פרק התכלת נטלו לצאת בו או' על נטילת לולב הכי מסקנא בפ' לולב וערבה.
פסק רבינו שלמה משום רבו הזקן רבינו יעקב בר יקר שאין אומרים זמן בנטילת לולב אלא ביום ראשון הואיל וזמנו של לולב בא מבחול דאין חיוב אלא בשעת עשייתו כשאוגדו ומתקנו וכן בסכה בשעת עשיית' דזמן שאנו מברכים בלילה היינו משום החג. ובלולב אין מצריך התלמוד אלא אחת בשעת נטילה אבל הראשונים שנהגו לברך שתים בשעת נטילה הואיל ואין כל אדם עושה לולב לעצמו אלא סומכין על של ציבור. וגם פליאה בעיני על מה סמכו הואיל ואין חיוב בברכה זו אלא בשעת עשייתה ובחול וגבי נר חנוכה נמי אין אומרים זמן אלא ביום ראשון ואע"ג דנס כל יומא איתיה הכא נמי אע"ג דעושה מצוה בלא נטילה לא דמי הא לקידוש היום דאמרי' בכל יום דזמן י"ט תלוי בקידוש יום טוב. ואפי' בסכות אין אומרים זמן אלא רב כהנא מסדר לה אכסא דקידושא ואי חיובא הוא לומר זמן בסוכה ובלולב לימא בהדיא דאומר זמן עליהן וכן בהלכות גדולות דאין צריך לומר זמן בסוכה ובלולב דסמיך אכסא ומפרש רב יהודאי הכי תנו רבנן העושה לולב מברך שהחיינו. נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב ומוליך ומביא מעלה ומוריד ותו לא מידי.
<h2>דף מז.</h2>
ברכת סוכה על כל פעם ופעם שנכנס לסוכה לישב מברך בא"י אמ"ה אקב"ו לישב בסוכה. והלכת' גבי קידושא סוכה ואח"כ זמן שביעי ספק שמיני יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן ומייתינן בסוכה כל מאני מיכלא ומן המנחה ולמעלה מורידין את הכלים שולחנו ומצעותיו חוץ לסוכה ומסדר שולחנו בבית לכבוד יום טוב האחרון.
